top of page

עשו הוא אדום

יום הכיפורים

בכל לשון ולשון, ישנם סוגים שונים של שמות חיבה וכינויים. לרוב, שם חיבה הינו תוצאה של קיצור השם הפרטי. וכמו אצל ראש ממשלת ישראל, בנימין "ביבי" נתניהו. לפעמים, שם חיבה מציין תחום התמחות, מקצוע או תכונה פיזית אובייקטיבית. דוד בן גוריון "הזקן". חיים יבין הוא "מר טלוויזיה". יפה ירקוני, "זמרת המלחמות".

 

אך לעיתים ישנו סוג שונה של כינוי. כינוי שניתן לאדם על סמך דפוס התנהגות.

 

תופעה זאת מוכרת כבר מימי המקרא. אסתר המלכה היא הדסה, כי צדיקים מכונים "הדסים" (מגילה יג עמ' א). על פי מספר פרשנים, הגר המצרית היא קטורה, על שם ש-"נאים מעשיה בקטורת" (רש"י לבראשית כה, א).

 

בכל אופן, המפורסמים מבין כולם הם "ישראל", הלא הוא יעקב אבינו, ואחיו "אדום" (עשו). "עשו הוא אדום".

 

למה אחיו של יעקב נקרא "אדום"?

 

עשו היה ציד, איש שדה אשר חזר הביתה "מרוסק" לאחר יום עבודה ארוך. עייף ורעב, עשו פוגש את אחיו אשר מבשל נזיד עדשים.  "הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף, אָנֹכִי; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, אֱדוֹם" (בראשית כה, ל)

 

הביטוי "הלעיטני" (ל.ע.ט.) הוא יחידאי במקרא. מדובר על ביטוי גס המורה על האכלת עופות ובהמות. כביכול, לעשו אין כוח להרים את הקערה מהשולחן והוא מבקש מאחיו שיאכיל אותו כאדם המאכיל גמל.  

 

באותו רגע, עשו כולו "יצר"...הוא רודף אחרי הסיפוק המיידי של צרכיו. הוא לא יכול להמתין לרגע. השולחן חייב להיות ערוך ע כ ש י .הוא משאיל את לשון בקשתו מעולמן של הבהמות, וכך הוא מתנהג.

 

אין עבור עשו לא עדינות ולא הסתכלות על תוצאות מעשיו ובחירותיו. הוא הרי "הוֹלֵךְ לָמוּת", ואז "לָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה" (בראשית כה, לב). בגיל צעיר מאוד, כאדם נטול תשוקה לחיות, עשו רואה רק מוות מול עיניו. אין עבורו מחר. רק הווה.

 

עשו הוא אדום. הוא מקבל את כינויו על שם אותו הדחף אשר הוביל אותו לספק את יצרו מבלי לספור עד עשר כי ממילא הוא "הולך למות".

 

"אדומיותו" של "אדום" הינה אחת התופעות המדאיגות ביותר שחווה האדם הפוסט מודרני. כמו עשו, כמו "אדום", אנחנו חיים בעידן בו האדם רץ באובססיביות אחרי סיפוק היצר. עידן של מיידיות. אנחנו חיים בדור של "אדומים".

 

התשובה לשאלתי בוואטסאפ חייבת להיענות ע כ ש י ו, בחצי השנייה הקרובה,

ואם ה-"וויז" לא מאתר לרגע את ה-GPS, מרגישים כמו באפולו 13 בחזרתו לכדור הארץ.

 

...

 

בתחום ה-"הכרויות" קיימת אפליקציה הנקראת "טינדר".

 

רבבות רווקים, רווקות, גרושים, גרושות, אלמנים ואלמנות ומה שביניהם מעלים את תמונתם למאגר האפליקציה. שם ניתן להגדיר את טווח המרחק שבו הם מעוניינים לחפש בני או בנות זוג פוטנציאליים. התמונות רצות באפליקציה כמו כדורית ברולטה. על המשתמש רק לבחור בין שני כפתורים: האדום פוסל את המועמד או מועמדת, והכפתור הירוק מאשר אותו.

 

בדרך הזאת, מיליוני אנשים בעולם מחפשים בימינו אהבה, על סמך מראה חיצוני ושני כפתורים. מוצאים אהבה ב-"קליק".

 

ה-"טינדר" יכולה להיות תופעה משעשעת, אך אהבה לא מוצאים...אלא בונים.

לעומת עשו, בואו נראה מה קרה עם יעקב, ישראל. ישראל הוא איש של "קרבות" אשר אינם מוכרעים תוך שניות, אלא לאחר לילות רבים וחשוכים ואפילו שנים.

 

"כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל".

 

כמה זמן יעקב עבד על מנת לזכות לאהבת רחל?  וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה (בראשית כט, יח).

 

הרי הוא היה יכול להתחיל עם מחיר התחלתי נמוך יותר. חודש. שנה. שבע שנים??!!  

 

אך יעקב הינו האנטיתזה של עשו. מול אח אשר דוגל בשיטת ה-"הלעיטני", כאן ועכשיו, יעקב הוא איש ה-"סולמות" ומאמין בתהליכים.

 

עשו הוא אצן למרחקים קצרים (מאוד). יעקב הוא מרתוניסט.

 

....

 

שמעתי סיפור אודות הרב אלכסנדר זיסקינד (חי במאה ה-19 באירופה) שנהג לשבור את צום יום הכיפורים בכל שנה באכילת דג מלא עצמות. מדוע? משום שכך נאלץ לאכול לאט לאט כמו בן אדם, ולא לזלול את האוכל. הוא החליט שאפילו ברגעים של הרעב הגדול ביותר, הנפש היא זאת שחייבת לשלוט על הגוף ולא להפך. הוא הבין שהבינאריות "רעב – שבע", איננה תכונה אנושית אלא בהמית.

 

....

 

אולי ניתן לתמצת את דבריי דרך שאלה מאוד פשוטה.

כולנו רעבים היום....אז למה לא אוכלים?

 

מחר בשעה זאת נהיה עוד יותר רעבים...אז למה עדיין לא נאכל?

 

כי היום בוחרים להתאפק!

 

אני יודע שזה כתוב בתורה. אבל הרבה דברים כתובים בתורה, ולא כל אדם מקיים כל מה שכתוב בתורה. אנחנו צמים (מי שרוצה, ויכול), לא רק כי כך כתוב, אלא ובעיקר כי בוחרים לצום.  

 

נטייתי הייתה תמיד לחשוב שהצום הינו רק אמצעי. שתכלית הצום הינה ה-"תשובה". אינני רוצה חלילה לצאת נגד דברי נביאי ישראל אשר אמרו, כדוגמת ישעיהו הנביא בהפטרת היום "הכזה יהיה צום אבחרהו...הלוא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערם וכסיתו ומבשרך לא תתעלם" (ישעיה נז).    

 

אבל בעידן שלנו בו אנשים רק רודפים אחרי הסיפוק המיידי של צרכיהם, ישנו ערך רב ביכולת האיפוק.

 

בדורנו, הצום הינו גם תכלית.

 

הצום מבטא את היכולת להתקומם נגד הטבע ולהתקוטט עם היצר הרוצה "נזיד עדשים" עכשיו. בדור של "אדומיות", היום אנחנו חוזרים להיות ישראל.

bottom of page